Mind games

כשחיים באי שרוב רובו בנוי על מודעות, גופנית ונפשית, זה רק עניין של זמן עד שמגיע הזמן לנסות גם.

בפעם הראשונה שחשבתי על נסיון לדיטוקס, ניקוי רעלים, בצורה של שתיית שייקים פירותיים מתישהו לפני שנה, הכנתי את עצמי ערב שלם קודם לכן, בעיקר הכנה של “אני מוותרת על הקפה של הבוקר שלי”. למחרת, כשהתעוררנו בבוקר פיטר ראה בפייסבוק הזמנה לארוחת צלעות באחת המסעדות באי ואז הבנתי שהדיטוקס ייאלץ להידחות ליום אחר…עד היום זה עדיין לא קרה.

בשבועות האחרונים פיטר החליט לעשות שינוי. הוא צפה בעשרות תוכניות דוקומנטריות שרצות בנטפליקס על דיאטות שונות, סגנונות שונים ותפריטים למינהם. לאחר עבודת התחקיר המקיפה הוא הגיע למסקנה שהוא מתחיל בדיאטת הטבעונות, PLANT BASED, שזה סוג של להיות טבעוני רק בריא יותר. לא עוד מוצרים ומאכלים מהחי אלא רק מהצומח וכמה שפחות מעובד. בתור בת זוג מפרגנת ותומכת צפיתי באחת התוכניות ובתור אשת מדע וטיפוס תחרותי לא פחות, החלטתי להשתתף בניסוי. אמרתי שאני מנסה את התאוריה במשך שבוע לראות מה זה עושה לגוף ולי.

כמעט בכל שנות ה-20 שלי הייתי בדיאטה תמידית בנסיון להאבק במשקל העודף שהייתי בו. ניסיתי כל דיאטה אפשרית ולא משנה איזו דיאטה זאת היתה, המחשבה היתה כל הזמן סביב אוכל. מה מותר, מה אסור, מתי אכלתי בפעם האחרונה ומתי צריך לאכול שוב. עד לנקודה אחת לפני כ-11 שנים שפתאום “נפל האסימון”. הייתי אז בקופנגן. היינו כולנו על החוף כשהגיעה השעה לארוחת צהריים, כולם החליטו ללכת לאכול ואני, שלא הייתי רעבה, נשארתי על החוף. השעות עברו ויצא שאת ארוחת הצהריים שלי אכלתי רק לקראת הערב. באורח פלא נשארתי בחיים ופתאום הבנתי שרק בגלל שהגיעה השעה לאכול ארוחה מסויימת לא חייבים לאכול אם לא רעבים. אני זוכרת שהמחשבה הזאת הכתה בי כרעם ביום בהיר. חזרתי מתאילנד והמשכתי במתכונת החדשה. פתאום החיים לא סבבו סביב האוכל, פתאום אכלתי הכל בלי לחשבן ופתאום רזיתי. ברגע שהפסקתי לחשוב מה מותר ומה אסור והרשיתי לעצמי לאכול הכל אכלתי הרבה פחות, אכלתי רק כשהייתי רעבה, וזה עבד! ומאז ועד היום זאת התאוריה שלי והמשקל שירד נשאר אותו הדבר.

כשגרתי בארץ הייתי אוכלת בשר פעם בשבוע במקרה הטוב לא ממניעים אידיאולוגיים כלשהם אלא בעיקר מעצלנות. מאז שהגעתי לתאילנד הבשר/עוף הוא חלק מהתפריט היומי, החל מהמנות התאילנדיות וכלה בהמבורגרים או הסטייקים השבועיים שהגוף שלי דורש לצורך האיזון בין המזרח והמערב. והנה, תפריט חדש נכנס למטבח ולבטן.

בחזרה לתפריט הטבעוני ולניסוי. זה היה כאילו חזרתי לתקופת הדיאטות שלי. מחשבה בלתי פוסקת על אוכל, מה מותר ומה אסור ובעיקרון הייתי כל הזמן רעבה ואומללה. לא אכלתי הרבה כי רוב הזמן האוכל ש”מותר” לאכול בתפריט לא היה נראה כזה מושך אז העדפתי לא לאכול מאשר לאכול משהו שלא נראה לי ואפילו שלא אכלתי הרבה, לא רזיתי גרם אחד. הרגשתי שינויים בגוף; כן היתה איזושהי תחושת קלילות כזאת בלי הבשר שצריך להתעכל בגוף אבל לא הרגשתי עירנית יותר או חיונית יותר. הברכיים שלי, שתמיד היו בעייתיות, כאבו אפילו יותר מהרגיל ולא הצלחתי להבין אם זה קשור או לא. יכול להיות שהייתי צריכה לתת לזה יותר זמן, לתת לגוף זמן להתגבר על הטראומה ולהתרגל למצב החדש אבל לא יכולתי. ספרתי את הימים ובאופן כללי הרגשתי נטולת שמחת חיים, ממש כמו בכל דיאטה שעברתי בעבר. 

למרות הכל לא ויתרתי, נתתי לעצמי שבוע והחזקתי מעמד, לשם המדע…ביום השמיני, כשהניסוי הסתיים פיציתי את עצמי בהמבורגר עסיסי והוא היה כ”כ טעים!! התענגתי על כל ביס והבנתי שכרגע זה פשוט לא בשבילי. כשאני מכניסה לתפריט שלי את המילה “אסור” זה רק גורם לי לרצות את זה יותר או להרגיש רחמים עצמיים על כך שאני לא יכולה. פיטר, דרך אגב, כבר מעל חודש בתפריט הזה, קליל ומאושר.

במדע כמו במדע, כל גוף שונה וכל גוף זקוק לדברים שונים. ראיתי את זה במשך שנים בתור עבודתי כפיזיותרפיסטית – שיטת טיפול שעושה פלאים למטופל אחד יכולה לנחול כישלון חרוץ על מטופל אחר עם אותה בעיה. הרעיון בעיני הוא שצריך למצוא מה טוב לגוף שלנו ולא פחות חשוב, לנשמה שלנו. באופן כללי אני תמיד בעד איזון, כך שביום שאני מרגישה שאכלתי קצת יותר מדי ג’אנק, ביום שלאחריו אני אאזן עם קצת יותר בריאות. מסתבר שזה מה שטוב לי ולגוף שלי ובחרתי לא להאבק בזה.

ובנוגע לדיטוקס שייקים שלי, בטוחה שהזמן הנכון שלו יגיע.

** המציגה אינה דיאטנית מוסמכת 🙂