This year's love

 תכניות. אנחנו כל הזמן מתכננים, עסוקים בלנסות לחזות את העתיד. כאילו מריצים את כל החיים בהילוך מהיר ומדמיינים מה יעשה אותנו מאושרים יותר, מסופקים יותר, עשירים יותר. אבל אנחנו שוכחים בדרך שליקום יש כבר תכנית על בשבילנו וכמו שכבר אמרתי, אנחנו רק צריכים להיות פתוחים יותר ונוכחים כדי לראות את כל הסימנים שבדרך- לתת ליקום להוביל אותנו למקום שאנחנו אמורים להיות בו.

בתור מתכננת סדרתית, בעיני רוחי, השהות שלי על האי היתה אמורה להיות אחרת לגמרי והתוכנית שלי היתה ברורה. אבל 4 ימים אחרי שנחתתי, אי שם בתחילת פברואר, הכל התהפך וזאת היתה הפעם הראשונה שנתקלתי ביקום בצורה כזאת חדה ובולטת. זה היה סוג של משבר שניפץ לי את כל התכניות לרסיסים, אבל בעזרת חברה שהכרתי רק יום לפני, התמודדתי והמשכתי הלאה למקום טוב יותר משדמיינתי.

הגעתי לקופנגן לחצי שנה, תכננתי לעבוד פה קצת בתור פיזיותרפיסטית ומדריכת פילאטיס. מהר מאוד הבנתי שזה לא זה. אחרי 3 חודשים חוויתי משברון נוסף, לא כ”כ מצאתי את המקום שלי, בעיקר מבחינת עבודה. הלחץ התחיל ומחשבות על העתיד ומה יהיה ואיך אני אעסיק את עצמי התחילו לצוץ וגרמו לי לחשוב על התוכנית מחדש. חידשתי את הויזה לחודשיים והחלטתי לתת עוד צ’אנס בחודשיים האלה. חזרתי לאי ובעזרת הרבה עבודה עצמית החלטתי לשחרר, לחזור להיות נוכחת, לתת ליקום להוביל- חזרתי לנשום. מאותו הרגע היה נדמה שכל האופציות נפתחות בפניי. באותה התקופה התמקמתי לי בבית החדש ואז, לאט לאט, בלי ששמתי לב בכלל, בקצב הכי רגוע, איטי ושליו, הפאזל התחיל להתמלא. התוכנית שוב השתנתה, אולי בכל זאת טוב לי פה. החיים התחילו להסתדר; המעגל חברים שלי התחיל להתגבש, התחלתי להעסיק את עצמי בייצור תכשיטים, התחלתי לעבוד בתור בייביסיטר באי אצל משפחות מקומיות ותיירים שמגיעים. השמועה על בייביסיטר ישראלית שחיה באי התפשטה ואפילו נהייתי די מבוקשת. בגדול התחלתי להיות יותר יצירתית, בעיקר כדי לשרוד, כדי להצליח להשאר פה עוד. הצלחתי לארגן שיגרה שנתנה לי הרגשה של בית, של תעסוקה ויצירה. ואז היה לי ברור שפה אני צריכה להישאר. מאז, הכל ממשיך להסתדר בקצב שלו. לא מאיצה, לא מזרזת, לא לוחצת. נותנת לחיים לקרות ומחכה כל הזמן להפתעה הבאה.

יומיים אחרי שהייתי אמורה לעזוב את האי, לפי התוכנית המקורית של ה”חצי שנה” פגשתי אותו. בחור בלגי שגר באי. האמת שהכרתי אותו כמה חודשים קודם דרך חברים משותפים אבל כנראה שזה לא היה הזמן המתאים והייתי צריכה את החודשים האלה בשביל עצמי, לגלות לבד את המקום שלי באי, להתמודד לבד ולהתפתח. ואז, כשהכל הסתדר והחיים התייצבו הוא הופיע שוב, בדיוק בזמן המתאים.                                        אנחנו חודשיים ביחד וטוב לנו. חיים את החיים הפשוטים, מאושרים, תומכים ומחזקים אחד את השניה. אין ספק שהאינטנסיביות באי מאיצה תהליכים. אחרי חודש אחד שהיינו ביחד כל הזמן השוויתי את זה לזוגיות של חצי שנה בזמן ת”א. אבל זה הקסם והייחוד במקום הזה, אפשר לדעת ישר, אין את כל המשחקים מסביב. רוצים- סבבה, לא רוצים- נקסט. ובינתיים זה יותר מסבבה.

IMG_0850

היום אני מרגישה שאני במקום שבו אני אמורה להיות ואני מצליחה לראות את זה בבירור בעיקר בזכות האנשים היקרים לי שהגיעו לאי מבחוץ. עצם הנוכחות שלהם כאן חושפת את ההתפתחות האישית שלי ואת השינויים שעברתי בחודשים האחרונים.

זה התחיל כשההורים שלי הגיעו- מפגש מרגש לאחר 7 חודשים שלא ראיתי אותם. חזרה למשפחתיות, לשיחות הארוכות עם אמא, פנים אל מול פנים, לסיפורים המצחיקים של אבא. זאת הפעם הראשונה שלהם בקופנגן ורציתי להראות להם הכל. שיבינו את הבחירה שלי ואת החיים החדשים שלי פה. אז טיילנו ברחבי האי, הראתי להם נופים וחופים, לקחתי אותם למסעדות האהובות עלי, הכרתי להם את החברים שלי פה, חגגתי איתם את היומולדת שלי, אפילו למסיבות כמו הפול מון והאפטר הכי שווה באי לקחתי אותם. כדי שיחוו, שילמדו להכיר את האי כמו שאני מכירה אותו, פחות או יותר. 10 ימים הם היו פה והיה לי הכי כיף איתם בעולם. מעבר לזה, הנוכחות שלהם פה הראתה לי כמה השתנתי במהלך התקופה הזאת. כמה התבגרתי והתפתחתי בחודשים האלה. כנראה שלא סתם הרגשתי שאני צריכה את מסע הזה. העובדה שאני כאן לבד, מתמודדת, עצמאית, שינתה אותי המון ורק כשהם הגיעו הייתי יכולה לראות את זה.

מיד אחרי שהם עזבו הגיעו החברים מת”א. זה כיף להרגיש שוב את הבית, להסתובב ביחד באי, לשבת איתם לארוחות, לרכל פנים מול פנים, כמו פעם. גם הביקור שלהם הזכיר לי למה אני פה. הפירגון שאני זוכה לו מכל החברים מאוד מחזק וגורם לי להבין שהכל בסדר, שגם למרות המרחק החברות נשארת חזקה ובטוחה ושאם אני במקום שטוב לי אני צריכה להשאר בו.

אז לכבוד השנה החדשה אני אאחל לעצמי ולכולם להיות רק במקום שטוב לנו. לזכור שלפני שאנחנו מנסים לרצות את כולם חשוב קודם כל להיות מרוצים בעצמנו.

שתהיה שנה טובה וחג שמח!

IMG_0983

תגובה אחת על ״This year's love״

  1. שלומית אדרי ספטמבר 30, 2018 — 8:39 pm

    אהובה מדהימה ומיוחדת מאין כמוך!!!
    אוהבת אותך ומתגעגעת מלא!
    את מדהימה וכיף כל כך לראות כמה טוב לך. שולחת לך מכל הלב עוד ים חיבוקים ואהבה לאוקינוס האהבה הזה שאת נמצאת בו!!
    אוהבתותך לנצח

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close